לי.קר

רוץ ילד רוץ /אורי אורלב 

סיפורו של שרוליק מתרחש בתקופת מלחמת העולם השנייה . פולין שמצאת תחת הכיבוש הגרמני,ויהודי העיר ורשה והעיירות הסמוכות לה נלקחים לגטו ומנהלים חיים של רעב , מחסור וחולי.שרוליק בן השמונה נותר לבדו בעולם זה קרה כשנבר כהרגלו בפח האשפה בגטו, בניסיון למצוא שאריות מזון.  כשהרים את ראשו מהפח ראה שאימו שרק ליפני רגע הייתה ליידי נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה . מכן והילך יהיה עליו לשרוד בעצמו : הוא ילמד להסתתר ביערות ולראות בהם מקום מבטחים , הוא ילמד לסמוך על חושיו במפגשיו עם ילדים ומבוגרים , הוא ילמד לחיות בעולם בזהות הבדויה שיאמץ לעצמו: יורק סטניאק -ילד פולני,נוצרי יתום מלחמה נטוש המחפש עבודה בכפרים תמורת מזון ומקום לינה בדיר או ברפת. 

כשקראתי את הספר  הרגשתי תחושת רחמים וכאב שילד ככ קטן שלא עשה שום דבר רע לאף אחד צריך לסבול בגלל שהוא יהודי והציפיות שלי הן ששרוליק לא יאבד תקווה וימשיך להאמין שהוא יכול לשרוד את המלחמה ולהינצל . 

מי.חכ

רוץ ילד רוץ/ אורי אורלב

שרוליק אהב את היער והרגיש בו מוגן. הוא הגיע ליער לאחר שהצליח לחמוק מהגטו בזכות האיכר שהציל אותו מהגרמנים והבריח אותו אל חבורת ילדים יהודיים ביער. 
שרוליק שוטט עם החבורה ביער ובינתיים למד מהם דרכי הישרדות ביער, עד שבוקר אחד התעוררו בבהלה מיריות מתקרבות, ברחו והתפצלו .

שרוליק שוטט בעצמו ביער עד שפגש את היערן והתלווה אליו לבית אחותו שם שירת אותה בביתה והיא הייתה מאכילה אותו ומטפלת בו. יום אחד הגיע לביתה שוטר גרמני ששמע ממשהו בכפר שיש בביתה ילד יהודי. שרוליק שמע זאת וברח אל היער ,הגרמני הבחין בו,הוא ועוד שוטר גרמני ניסו לתפוס את שרוליק ולהרגו, שרוליק נמלט אל היער שם ראה בן אדם שוכב על ענף עץ ומתבונן בו,לבסוף התברר שזהו אביו, אותו לא ראה כבר הרבה מאוד זמן והיה בטוח שנהרג לאחר שזיהה את אביו ,אביו דיבר במהירות והתרגשות וכשהם שמעו את הצעדים המתקרבים של הגרמנים אמר לו :" אין זמן אני רוצה שתזכור את כל מה שאגיד לך עכשיו . תמצא משהו שיילמד אותך להצטלב ולהתפלל ואז תישאר אצל איזה איכר עד שתגמר המלחמה...האב השתתק ונשק לשרוליק כשהוא נאנק כמו חיה פצועה..." אביו רץ אל השוטרים הגרמנים כפי שקבעו ורק כשספר שרוליק עד עשר שחרר את גופו ורץ לכיוון ההפוך בכל כוחו, שמע שתי יריות אך לא הפנה את ראשו.. זו הייתה הפעם הראשונה שנפגש עם אביו לאחר זמן רב מאוד שהיה לבד וגם הפעם האחרונה... 
כשקראתי את הספר הרגשתי צמרמורת ,ריחמתי עליו ,הרגשתי שזה לא מגיע לילד כל כך צעיר לעבור את כל זה בחייו ,לאבד את כל הקרובים לו, הרגשתי שאני רוצה לעזור לו בסיוט שהוא חי בו לבד..
הציפיות שלי מהספר הם שלבסוף שרוליק ימצא את אמו, את אחיו ושחייו ישתנו לטובה, שהוא ירגיש שיש משהו שהוא יכול להישען עליו ושלא הכל אבוד..

עמ.סו

       רוץ ילד רוץ

שרוליק כבר הכיר את היער.

  הוא ידע בדיוק איפה הוא יכול למצוא מקום לינה ומקורות מזון ושתיה..

כאשר הגיע הסתיו לשרוליק היה קר ברגלים, הוא היה חולה והמזון שלו הולך ואוזלאבל שרוליק שמע לעצתו של אביו הוא הצליח למצוא בית פלוני שהחזיק אותו וטיפל בו .

האישה שחיה בבית הייתה יפיפה והיא לימדה אותו להצטלב ולהתפלל כמו הנוצרים .

האישה הביאה לשרוליק סיפור שיספר לכול מי שישאל אותו מאיפה הוא והיכן הוריו :

הוא נולד בכפר קטן, אינו זוכר את שם הכפר ואינו יודע את גילו, אך הוא זוכר אך אביו קשר את הסוסים ברתמה לעגלה, שם עליה חפצים והוא אביו ואמו יצאו לדרך ..

לא היו לשרוליק אחים ואחיות הוא היה בן יחיד. הוא לא זוכר כמה זמן הם נסעו הוא רק זוכר שהיה רעש גדול ומטוס עבר נמוך מעליהם היה קול רועש חזק , וכדורים נורו ופגעו בעגלה ובסוסים .

ההורים של שרוליק נהרגו מהכדורים שפגעו בהם .

אנשים זרים לקחו את שרוליק לכפר שלהם ,והוא לא זוכר כמה זמן היה שם אבל הוא זוכר שהאיכר היה מרביץ לו עד שהוא עזב ומאז הוא עובר מכפר לכפר ..

הסיפור היה מענין ומרגש מאוד .. הוא גורם לנו כקוראים להעריך את כול הדברים שייש לנו בחיים ונותן פרופרוציה לגבי כול מיני דברים שאנחנו חושבים שהם   "חשובים  " לנו ..

הסיפור נותן לנו תחושה שאנחנו חלק מימנו למרות שאף אחד מאיתנו לא באמת יכול להיות בסיטאוציה כזאת ..

אני מצפה ששרוליק לא יאבד תקווה ושימשיך להאמין ושהוא ינצל ..

                                                                 

                                                   עמית סויסה ..

אי.קר - יומן המסע שלי...

חייו של שרוליק -

שרוליק היה ילד כבן 5 , לשני הורים וארבע אחים ואחיות.
ממקום מגוריהם לקחו אותם ל-גטו ורשה.
אחיו של שרוליק מצא פרצה בחומה , אך ניסיון בריחה זה לא הצליח .
יום אחד שרוליק ושני הוריו ניסו לברוח מהגטו...
שרוליק והוריו הלכו , בתקווה לברוח סוף סוף מהגטו , אך הגרמנים ראו אותם , אביו קפץ לצד הכביש וברח והגרמנים תפסו את שרוליק ואת אימו.
יום אחד , שרוליק הלך כהרגלו עם אימו לחפש אוכל בפח האשפה .
הוא יצא מהפח ואמו לא הייתה שם , הוא חיפש אותה ולא מצא . הוא גם לא זכר את הדרך הביתה.
באותו מקום , ליד פח הזבל חבורת ילדים שיחקו כדורגל .
הוא התיידד עם הילדים והם נהייו משפחתו החדשה.
יום אחד הם ניסו לברוח מהגטו , אבל הגרמנים באו.
אז שרוליק נכנס לתוך עגלת סוסים ומשם ברח , הגרמנים כנראה ראו שהאיש ברח ויש בתוך העגלה ילד והם התחילו לירות , האיש השיב את שרוליק על הסוס , ניתק את הסוס מהעגלה והתחיל לדהור ,
הוא עבר כפר ועוד כפר , עד שנעצר והוריד את שרוליק על שפת הנהר ליד חבורת ילדים .
שמסתבר שגם הם יהודים.
הילדים לימדו את שרוליק איך לשרוד ביער בלי אוכל נורמלי או שתיה .
הם לימדו אותו איך להשיג אוכל ולצוד.

כאשר אני קוראת את הסיפור אני ממש מתחברת אליו. הסיפור הוא מאוד קשה מבחינה נפשית .
ועוד לחשוב שכל זה קרה באמת , שככה הפרידו ילדים ממשפחותיהם , שככה הרגו אנשים , שהרגו את הילדים למול עיני הוריהם .
שככה ילדים קטנים היו צריכים לשרוד ביער , לאכול חרקים.
כשאני חושבת על זה כל אחד צריך להגיש תודה שיש לו , הורים דואגים , ובית חם.

גל.קצ

רוץ ילד רוץ \ אורי אורלב 

שרוליק ברח מהגטו בעזרת איכר שהייתה לו עגלת סוסים והאיכר הסתיר את שרוליק עד שהם התרחקו מהגטו. כשהגיעו ליער האיכר הוריד את שרוליק מהעגלה  ואמר לו ללכת אל הילדים היהודים.

שרוליק התחבר עם חבורה של ילדים יהודים שידעו לצוד, לשרוד ביער, לברוח מהגרמנים, להתחבא ועוד...

בשלב מסוים בלת ברירה נפרד שרוליק מהילדים והיה צריך להסתדר לבד ביער.

יום אחד מצא אותו היערן ולקח את שרוליק שיעבוד אצל אחותו שם היה שרוליק זמן מה ואז חזר ליער.

התחיל החורף ושרוליק חלה ולא היה לו הרבה סיכוי לשרוד עד שלקחה אותו אישה פולנייה יפה אל הבית שלה, היא קילחה אותו, האכילה אותו וטיפלה בו עד שהבריא לגמרי. ואז לימדה אותו האישה איך להצטלב , היא נתנה לו שם חדש ולימדה אותו מה להגיד אם ישאלו אותו מה קרה לו ואיפה ההורים שלו.

במהלך קריאת הספר הרגשתי שאני נמצאת שם איתו , שאני חווה את הכאב שלו, שקשה לי כמו שקשה לו. ותמיד הרגשתי שזה נוראי לעשות דבר כזה לילד, להביא אותו למצב שהוא ישן ביער על עצים ושהוא לא אוכל כמה ימים ושהוא חולה ולבד ושהוא צריך ללכת בין כפרים ולהתחנן שיקחו אותו כדי שיעבוד אצלם.. והוא רק בן 9 !

הציפיות שלי זה ששרוליק ימצא מישהו מהמשפחה שלו, את אחד האחים שלו, את אחותו או את אמא שלו..

או שהוא ימצא משפחה שתסכים להחזיק אותו אצלם עד סוף המלחמה בלי שיעבוד בלי שהוא יהיה צריך לעשות משהו בשבילם כתמורה לזה שהוא אצלם.

ע.ו יומן המסע שלי

רוץ ילד רוץ\אורי אורלב

שרוליק-יורם פרידמן

שרוליק היה ילד שמטייל ביערות ובכפרים ומחפש מקום מחייה,אוכל,שתייה,ובמיוחד:עבודה.

בדרכו הוא פוגש אנשים מכפרים שמוכנים לעזור לו אבל אינם יודעים שהוא בעצם ילד יהודי.

היו גם אנשים רעים שגילו שהוא יהודי והתנהגו אליו באכזריות רבה,ויש כאלו שידעו שהוא יהודי והסתירו אותם בביתהם. 

יורם פרידמן-שרוליק

כריכת הספר

כשקראתי את הספר עם הכיתה הרגשתי עצב תסכול ופחד בגלל האכזריות שהייתה שם,בשואה, ומתקשה להאמין איך הם עברו את כל זה,בכל זאת,הייתה לו משפחה, והוא נשאר לבד,והוא רק בן 8.

                                                                                         

יו.פר

רוץ ילד רוץ/ אורי אורלב

במהלך השהות של שרוליק ביער הוא פגש חבורה של נערים שיודעים לצוד ולידאוג לעצמם למזון.

בהמשך שרוליק ניתק מהם במסעו אל החופש, ומהבריחה מהנאצים. כאשר מגיע הסתיו, שרוליק נהיה חולה, אין לו פרטי לבוש מתאימים למזג האוויר, אין כבר אוכל, והוא מסתובב ביער קפוא ורעב. הוא הלך לעניים, הוא ידע שהם יעזרו לו. הוא ראה בית מגורים ולידו מבנה הרוס, הוא חשב שזהו בית עניים בטוח. כאשר הוא דפק על הדלת,נפתחה הדלת במקצת אבל שרוליק כבר התמוטט. כשפקח את עיניו מצא את עצמו בבית אישה שטיפלה בו ועזרה לו. היא נתנה לו עצו איך להשתלב בין הגואים(הפולנים) היא נתנה לו סיפור כיסוי שיעזור לו למצוא עבודה בין הפולנים: שמו הוא יורק סטניאק, הוא בן יחיד במשפחתו יום אחד אביו רתם סוסים לעגלה העמיס עליה חפצים וכולם יצאו לדרך. יורק(שרוליק) לא זוכר כמה זמן הם נסעו אבל הוא זוכר שהיה רעש גדול. ומטוס עבר נמוך מעליהם והם שמעו קול טרטור חזק, וצרור ארוך של יריות פגע בעגלה ובסוסים. ההורים של יורק(שרוליק) נפלו ולא זזו יותר, כאשר דיבר אליהם הם לא הגיבו. הבגדים של הוריו של יורק(שרוליק) נעשו אדומים ורטובים. אנשים זרים לקחו אותו לכפר שלהם. יורק(שרוליק) לא זוכר כמה זמן היה אצלם. אבל הוא זוכר שהאיכר שאצלו עבד היה משתכר ומרביץ עד שעזב ומאז הוא עובר מכפר לכפר. זה היה סיפור הכיסוי של שרוליק וככה הם נפרדו, שרוליק יצא לדרכו וראה משק גדול הוא דפוק על הדלת הוריד את כובעו ואמר:"יבורך יזוס כריסטוס" מיד באה התשובה ושרוליק ניכנס אל תוך הבית. 

במהלך הקריאה הרגשתי איך זה שרק עניים יכולים לעזור לעניים, בגלל שרק עניים מבינים כמה קשה זה להיות עני ולכן הם עוזרים אחד לשני. אני שמחה שהיה לשרוליק מישהי שטיפלה בו כשלא היה מי, הרגשתי פה ושם קצת עצב על כמה ששרוליק סובל, וכמה שקשה לו להיות לבד בעולם הגדול ותמיד נסתי להציב את עצמי במצבו ולשאול את עצמי מה אני הייתי עושה, אך ללא שם מחשבה של סיכוי שהייתי מצליחה לישרוד שם...